Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

קובץ סטטיסטי חדש: אפליה במספרים

01.01.2017

דו"ח חדש של פורום דו-קיום בנגב חושף אפליה במגוון תחומים כלפי האוכלוסייה הבדואית בנגב. בין היתר עולים מן הדו"ח פערים תהומיים בין האוכלוסייה הבדואית והיהודית בנגב בנושאי ההשכלה, התעסוקה, הדיור והתכנון.

בתחום התכנון: הדו"ח מצביע על אפליה בתחום התכנון. מתוך 126 יישובים בנגב, רק 18, שהם רק כ-14% מיועדים לאוכלוסייה הבדואית, אשר מהווה כ-34.5% מכלל האוכלוסייה בנגב. יתרה מזאת, במרבית היישובים בנגב קיימים מנגנונים כדוגמת ועדות קבלה, אשר מונעות בפועל מהאוכלוסייה הבדואית לעבור לגור שם, וגם ביישובים אשר אמורים לשרת את כלל האוכלוסייה, לא קיימים שירותי דת עבור מוסלמים, או שירותים בשפה הערבית.

בתחום הדיור: מהדו"ח עולה כי 28% מהאוכלוסייה הבדואית בנגב מתגוררים ביישובים אשר אינם מוכרים מצד המדינה, ועל כן גם אינם זוכים לתשתיות ציבוריות (מים, חשמל, כבישים, תחבורה ציבורית). נוסף על כך, 7% מהם, מתגוררים בכ-111 כפרים אשר הוכרו על ידי המדינה, אולם מאז הכרתם לפני למעלה מעשור, חוברו לתשתיות באורח חלקי בלבד. בשנת 2015, נהרסו 982 בתים בנגב, בכפרים המוכרים והבלתי מוכרים כאחד. 65% מהאוכלוסייה הבדואית מתגוררת בשבע עיירות בנגב, אשר באופן חוזר מדורגות באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר על-פי נתוני הלמ"ס.

בתחום החינוך: הדו"ח חושף פערים עצומים באחוזי בעלי תעודת בגרות, ותואר אקדמי בין החברה הבדואית לממוצע הארצי כל התחומים. בין היתר, אחוז נשירה מהלימודים של 35%, לעומת 6.4% באוכלוסייה היהודית, ואחוז הזכאים לבגרות שעומד עד 30% בלבד, לעומת 70% בקרב האוכלוסייה היהודית.

בתחום התעסוקה: חושף הדו"ח פערי שכר גדולים בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לאוכלוסייה היהודית. השכר הממוצע הגבוה ביותר בקרב החברה הבדואית בנגב הוא בעיירה ערערה בנגב, והוא נמוך ב-40% מהשכר הממוצע בקרב כלל האוכלוסייה. בעיירה לקייה 33.5% מהנפשות נתמכות על ידי גמלת הבטחת הכנסה, לעומת 3.6% בקרב כלל האוכלוסייה.

חיה נח, מנכ"ל פורום דו-קיום בנגב: "שום שינוי חיובי או צמצום של פערים לא יוכל להגיע כל עוד המדינה מוסיפה להתייחס אל החברה הבדואית כאויב במקום כשותף. מדיניות של הריסת הבתים, ואי מתן שירותי כחלק ממאמץ אגרסיבי של המדינה "להסדיר" את ההתיישבות הבדואית, אל מול הקמתם של עשרות ישובים יהודיים חדשים, הם אינם צעדים בוני אמון והם מעידים על כך שלמדינה אין כל כוונה או רצון לפעול למען הקהילה הבדואית, באף תחום. פתרונות רבים בכל התחומים מונחים על שולחן הממשלה מזה שנים רבות, אך עד שלא תשכיל המדינה לעבוד בשיתוף עם החברה הבדואית, יישאר המצב כפי שהוא והפערים בין הקהילות בנגב רק יתרחבו ויעמיקו".

למעבר לקובץ המלא לחצו כאן