הוכחתם שיש ציבור שלם שחשוב לו שהסיפור של אום אל-חיראן יישמע, יסופר, ולא יישכח. בזכותכם, מאה אלף איש מכל רחבי העולם ביקרו בתערוכה וזכו לראות את הצילומים, לשמוע את הסיפורים האישיים, ולהתחבר למאבק של הקהילה הבדואית בנגב למען זכויות אדם וצדק היסטורי.
במסגרת הנסיעה, הגענו גם לוושינגטון שם השתתפנו בפאנל מיוחד על הבחירות בסימן המאבק הבדואי והמשך הדמוקרטיה הישראלית. דיברנו על הקשר בין עוני לבין אחוזי הצבעה, על מידור נשים והניסיון למנוע מהבדואים להגיע לקלפיות. סיפרנו גם על מניין ההריסות שהגיע לשיא היסטורי ב-2018 של 2,326 מבנים ובתי מגורים, ועל הכפרים הבלתי-מוכרים שתושביהם אינם שווי זכויות, על אף היותם אזרחי המדינה.
במהלך הביקור בוושינגטון, נפגשנו גם עם הסגל של חברת הקונגרס ראשידה טליב, על מנת לדון במנגנונים בהם משתמשת מדינת ישראל כדי לעקור ולנשל קהילות בדואיות בנגב מאדמותיהם, ועל סוגיות הנוגעות לנשים בדואיות בנגב.
ברצוננו להודות למספר א.נשים שתרמו בכדי להוציא את המשלחת הזו לפועל. בראשונה, נשות הפרויקט מאום אל-חיראן שאומץ ליבם ניכר בצילומים ובעבודת תיעוד של 4 שנים. תודה גם לרכזות הפרויקט: סברין אבו כף, חנאן אבו כף, האלה אבו פריח ונורא סגאירה; אוצרות התערוכה: קישה בארי ועדי לביא; Open Society Foundations שמימנו את הנסיעה; Foundation for Middle East Peace והקרן החדשה לישראל שאירחו אותנו בוושינגטון; מרכז מוסאווה ו- Friends of Mossawa; ול – Photoville Festival.
תודה מיוחדת לעמותת סידרה-לקיה על התמיכה והעזרה לאורך כל הדרך. בלעדיכן, כל זה לא היה יכול לקרות.