רקע כללי

וָאדִי אַנ-נַעַם הוא הכפר הבלתי-מוכר הגדול ביותר בישראל הנמצא במרחק של כ-4 ק"מ דרומית לבאר שבע לאורכו של כביש 40, ומתגוררים בו כ-13,000 תושבים. בכפר מתגוררות למעלה מ-20 משפחות שונות השייכות למטה אל-עזאזמה – מרביתן עקורי-פנים שהועברו מאזור מערב הנגב בשנות ה-50 והיתר חיו במקום לפני 1948. שמו של הכפר נובע מן האזור המישורי בו נמצא הכפר, שנקרא גם הוא וָאדִי אַנ-נַעַם. למרבית התושבים אין תביעות בעלות בשטח הכפר. בשנת 1974, החלו העבודות להקמת אזור התעשיה רמת חובב בסמוך אל הכפר – אזור תעשייה כימית גדול, המשמש גם כאתר הטמנה לפסולת רעילה. בשנות ה-90 הוקמה בין בתי הכפר תחנת-כוח של חברת החשמל שאף הורחבה בשנים האחרונות. 

שירותים ותשתיות

בכפר ישנם מרפאה ומרכז לבריאות המשפחה שנפתחו בעקבות עתירה לבג"ץ הממוקמות בשוליו המזרחיים של הכפר ופועלות בשעות מוגבלות. לכן, רוב התושבים מגיעים לקבל שרותי בריאות בעיירה שְׁגִיבּ אַס-סַלָאם, מרחק של 15 ק"מ מן הכפר. 

בכפר פועלים שני בתי ספר יסודיים משולבים עם חטיבת ביניים ושני אשכולות גנים, כולם מרוכזים במרכז הכפר ובית ספר יסודי נוסף בשולי המזרחיים של הכפר. מוסדות חינוך אלו נותנים שירות לכ-3000 ילדים, מרביתם נוסעים מרחקים גדולים בדרכים בלתי-סלולות. כיוון שתחנות ההסעות אינן מוסדרות ההגעה והיציאה מבית הספר הופכות מסוכנות ובלתי בטיחותיות, ואף גבתה קורבנות בעבר. תלמידי התיכון לומדים בעיירה שְׁגִיבּ אַס-סַלָאם. ערב פתיחת שנת הלימודים בספטמבר 2013, הודיע משרד החינוך על סגירת בתי הספר בכפר, אך הם נותרו פתוחים כיוון שועד ההורים המקומי ניהל מאבק ממומשך מול משרד החינוך לשיפור מיידי של התנאים במוסדות הקיימים אשר סובלים מצפיפות, חוסר-ניקיון ותשתיות רעועות המהוות סכנה לשלום הילדים. כמו כן, הגיש הועד מספר בקשות להקמת בית ספר תיכון, אך המדינה הציבה כתנאי את הסכמתם לעבור לשכונה הדרומית בשְׁגִיבּ אַס-סַלָאם.

לכפר ישנן מספר נקודות חיבור למים, המצויות על כביש 40 והם רוכשים אותם מחברת מקורות במחיר של 8.6 ש"ח לקוב. התושבים נאלצים להניח צינורות על חשבונם על מנת להתחבר אל הנקודות הללו. כיוון שלחץ המים נמוך ומספר הצרכנים לאורך הקו רב, חלק מן התושבים המתגוררים רחוק ממקור המים, נאלצים להוביל מים באמצעות מיכליות בעלויות גבוהות מאוד ואיכות מים ירודה. 

הכפר אינו מחובר לרשת החשמל הארצית, ותושביו משתמשים בעיקר בפאנלים סולאריים, אף על פי שבלב הכפר ישנה תחנת כוח של חברת החשמל, ומעל בתי התושבים עוברים קווי מתח על-עליון. גם בתי הספר אינם מחוברים לחשמל, ומופעלים באמצעות גנרטורים. בכפר אין כבישים סלולים כלל, ורק לאחר מאבק ממושך של ועד ההורים של בתי הספר, הוצב רמזור על כביש 40 המאפשר את כניסת ויציאת הסעות התלמידים בביטחה.

איומים

האיום המיידי ביותר על הכפר הנו הרחבת אזור התעשיות הביטחוניות המיוחד ברמת-בקע. כיום פועל בעורפו של הכפר אזור ניסוי של תעש, חברה המתמחה בפיתוח וייצור כלי נשק הגורמים לרעש ולנזקים רבים לבתי הכפר ובתי הספר כתוצאה מההדף הנוצר על ידי הפיצוצים. כיום, התוכנית הינה להעביר את אזור הניסויים של IMI מרמת-השרון (שהופרט ומצוי בבעלותה הפרטית של חברת אלביט) לאזור התעשייה רמת בקע ובכך להרחיב אותו באופן שיסכן עשרות אלפי תושבים. מעבר לסכנות הבריאותיות, הרחבת אזור התעשייה תגרום למגבלות בנייה ופיתוח קשות על כ-1,000 בתי מגורים ב-5 כפרים נוספים, מה שעתיד לגרום לעקירה של משפחות מהאזור. ארגון עדאלה ועמותת במקום הגישו התנגדויות אשר נדחו על ידי רשויות התכנון בישראל. התוצאה הצפויה הינה פינוי של המשפחות האמורות, בנוסף לחשיפה יוצאת דופן לחומרים מסוכנים.

כמו כן, הכפר נמצא בתוך רדיוס הבטיחות הבריאותי שנקבע סביב המועצה התעשייתית נאות חובב כאזור בלתי ראוי למגורים. על כן, נעשו ניסיונות להגיע להסכמה בין התושבים והרשויות להעברת הכפר כיחידה אורגנית אחת למקום אחר, אך הם כשלו. בזמן שהסוגיה נידונה בבג"ץ, אישרה הממשלה בשנת 2016 את הקמתו של יישוב עירוני חדש עבור תושבי הכפר, דרומית לעיירה שְׁגִיבּ אַס-סַלָאם. תושבי הכפר מתנגדים לפתרון זה, כיוון שמדובר ביישוב עירוני צפוף שלא יאפשר להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם החקלאי. התושבים טוענים כי בשל טיפול המפעלים במטרדים ובמזהמים, ניתן לצמצם את רדיוס הבטיחות של נאות חובב, ולהכיר בכפר במקום בו הוא נמצא כיום כיישוב חקלאי. הכפר נתון למדיניות של הרס יבולים והריסות בתים, ועל רבים מבתיו ישנם צווי הריסה.

*צורות כתיבה נוספות: ואדי אל-נעם, ואדי אלנעם, ואדי נעם