רקע כללי

הכפר אַל-בָּאט נמצא במרחק של כ-4.5 ק"מ צפונה לעיירה כְּסִיפִה, צפונית לכביש 31 ותושביו מונים כ-1,400 נפש. הכפר קיים עוד מלפני קום המדינה. משמעות שמו נובעת מהיותו מוקף מצידו המערבי ברכס הרים שחובק את הכפר ["אל-באט" בערבית = בית שחי] . יש בכפר מערות עתיקות, מספר בורות מים שאנשי הכפר חפרו בעבר וגם בייקות עתיקות. בכפר אל-באט חיות 4 משפחות גדולות: אבו סבייח, אל רומאנה, א-סרעיה ואבו-רביעה, המתגוררות במקום לפני 1948. מרבית המשפחות חיות על אדמותיהן ויש להן תביעות בעלות עליהן. בשנת 1998, קיבלו התושבים מנשרים שהם מתגוררים בשטח אש ועל כן עליהן לפנות את בתיהם. מאותה שנה החל הועד המקומי של הכפר [בשיתוף עם סגן מועצת הכפרים הבלתי מוכרים דאז ויליד הכפר – איברהים אבו-סבייח ז"ל] לפעול להסדרת היישוב, בשיתוף עם ועדת התכנון של מועצת אבו בסמה, ובשנת 2012 אושרה תכנית מפורטת לכפר כשכונה חקלאית כחלק מהיישוב המתוכנן מרעית. במסגרת התוכנית, הסכימו התושבים להתפשר ולזוז מחלק מהאדמות מזרחית למיקומם הנוכחי, ואף הבטיחו מגרשים למשפחות שאינן בעלות קרקע. אף על פי כן, מאז לא פותחו תשתיות ביישוב פרט לפתיחה של מספר גני ילדים. 

שירותים ותשתיות

בכפר אין מרפאה או בית ספר, ולשם קבלת השירותים הללו נאלצים תושביו לנסוע לעיירה כְּסִיפִה. מדי יום יוצאים 3 אוטובוסים לבתי הספר בעיירה כסיפה. בכפר פועלים שני גני ילדים. החל מאוגוסט 2019 תושבי הכפר רוכשים מים מהספק מימי-נגב כמו מרבית תושבי המועצה האזורית אל-קסום. בינתיים עדיין בתעריף של 8.6 ש"ח עד אשר יעבירו התושבים את כתובתם למכחול. בכפר פאנלים סולאריים המספקים את מרבית תצרוכת החשמל. כביש הגישה לכפר נסלל על ידי התושבים עצמם והוא איננו מוסדר מה שמאריך את הנסיעה אל ומחוץ לכפר ומונע מהילדים מלנסוע לבתי-הספר בחורף. בעקבות בנייה של שכונת קרוואנים לחיילים בדואים בסמוך לכפר,  בשנת 2019  החלו עבודת פיתוח וסלילה של כביש אספלט בסמוך לכפר.

איומים

אל-באט סובלים מביקורים תכופים של רשויות האכיפה השונות – החל מיחידת יואב, הסיירת הירוקה ופקחים של מנהלת התכנון. מרבית התושבים שמקבלים צווי הריסה מעדיפים להרוס את בתיהם בעצמם עקב החשש מהטראומה שעשויה להיגרם לילדים כתוצאה מכניסת כוחות-ההריסה לכפר.