ביום הבינלאומי לביעור האפליה הגזעית (21.3) פירסם פורום דו-קיום בנגב דו״ח חדש שמציג את המנגנונים השונים המבטיחים הפרדה מרחבית בין יהודים וערבים. הדו״ח חושף בין היתר את השימוש בוועדות הקבלה ביישובים גדולים מ-400 משפחות, את מספרי היישובים הנפרדים ליהודים וערבים ואת המחסומים השונים בכניסה אליהם.
בעוד שמדינת ישראל חתמה על האמנה לביעור כל צורות האפליה הגזעית ואף אישררה אותה בשנת 1979, ממשיכה המדינה להפר את דרישתה של האמנה לאסור אפליה גזעית בלא הבחנה באשר לגזע, צבע או מוצא לאומי או אתני בין היתר בגישה לזכות לחופש לבחור את מקום המגורים.
כפי שחושף הדו״ח, לאורך שנים היתה זו המדינה שהגנה על ההפרדה המרחבית בנגב – ועדת הכנסת לענייני כלכלה היא שהחליטה על הקמת העיירות לבדואים בלבד ורשויות הממשלה השונות הן שהגנו בבג״ץ על זכותה של המדינה לא להחכיר קרקעות ליהודים בעיירות אלה. כנסת ישראל היא שאישרה את תיקון מספר 8 לחוק ועדות הקבלה המאפשר לוועדות אלה לפעול ביישובים קטנים. יש לציין שגם קודם לכן התנהלו ועדות קבלה באין מפריע על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל. בישוב הקהילתי כרמית, הופעלה לראשונה ועדת קבלה ליישוב אף שהוא מיועד ל-2,500 יחידות דיור, והיו אלה מדינת ישראל ורשויותיה שהגנו על הזכות לקיים ועדת קבלה ביישוב.
על אף שמדובר במדיניות ארוכת שנים, שאלת ההפרדה במגורים ממשיכה להיות רלוונטית גם כיום. בעוד שהקהילה הבדואית נתונה למצוקת דיור קשה נוכח מחסור אדיר במגרשים בעיירות הבדואיות, ובשל אי השלמת התכנון בכפרים המוכרים החדשים והעדר התכנון בכפרים הבלתי מוכרים, ממשיכה ממשלת ישראל לאשר עוד ועוד ישובים המיועדים בעיקרם לאוכלוסיה היהודית בנגב. כך, אישרה הממשלה בחודש נובמבר האחרון את הקמתם של חמישה ישובים חדשים בנגב, כולם מיועדים לאוכלוסיה היהודית.
לדו״ח המלא לחצו כאן