העבודה המשותפת לצד קהילות בדואיות בנגב במשך שנים רבות לימדה אותנו על הצורך, המבוטא היטב, של נשים בדואיות לקבל הזדמנות שווה לתעסוקה, ולמיגור מחסומים המונעים מהן את היציאה מעוני. למרות שבשנת 2010 קבעה ממשלת ישראל יעד של 41% לתעסוקתי לנשים ערביות בישראל בהשתלבות בכוח העבודה, כיום מטרה זו רחוקה מלהיות מושגת במיוחד בקרב נשים ערביות בדואיות מהנגב.
בעקבות המגבלות הקשורות למגפת הקורונה, חלה ירידה חדה בשיעורי התעסוקה של הנשים הערביות בדואיות בנגב, דבר שמדרדר את מצבן הכלכלי ומבטל רבים מההישגים שהושגו בעשור האחרון. כיום, שיעור התעסוקה של נשים ערביות בדואיות בנגב עומד על 30% (2019), הנטל ממשיך לגדול עם המעבר ללמידה מרחוק, בשל היעדר או מיעוט אמצעים דיגיטליים לילדים. בנוסף, היעדר מרכזי טיפול בילדים בגיל הרך מונע מרבות מהנשים שמוכנות לעבוד לעזוב את ביתן, ומוסיף עלות כבדה על אלו ששולחות את ילדיהן למעונות היום והסבסוד החלקי של המדינה אינו מסייע. בנוסף, אי השוויון בחינוך ואחוזי הנשירה הגבוהים של נשים מלימודים בתיכון, כמו גם מחסום בתחבורה ציבורית הולמת ומספקת, מהווים מכשול.
אלה הם חלק מהגורמים העיקריים שמונעים מנשים בדואיות מלהיכנס לשוק העבודה, ולפתח תפקידים הולמים תרבותית שיתרמו להגדלת ההכנסה המשפחתית.
באמצעות מחקר מבוסס שטח שמטרתו למפות את הצרכים והמכשולים העיקריים בתעסוקת נשים בדואיות, אנו מעלות מודעות לבעיה. אנו משקיעות מאמצים רבים בסנגור ליצירת תפקידים מתאימים ורגישים תרבותית עבור נשים בדואיות. יתר על כן, הסנגור מתמקד בפתיחה ותחזוקה של מעונות יום ממלכתיים מסובסדים עם מטפלות מיומנות, גורמים שהם חיוניים לתמיכה בתרבות התעסוקה בקרב נשים בדואיות.
כנס חינוך נשים ברהט 05.08.2019