בהחלטה קצרה, דחתה נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור את בקשתו של נורי אל-עוקבי, פעיל מוכר למען זכויות הקהילה הבדואית בנגב, לדיון נוסף על קרקעותיו של אביו. השופטת נאור קבעה כי דין הבקשה להידחות והוסיפה: ״אכן, שאלת הסדרת זכויות שבטי הבדואים באדמות הנגב היא סוגיה חברתית-משפטית-פוליטית סבוכה, מורכבת ורגישה שטרם באה על פתרונה המלא. מורכבות הסוגיה נובעת הן מהקושי בקביעת מדיניות תכנונית, הן בשל המחלוקות המשפטיות וההיסטוריות בדבר הבעלות בקרקעות, הן בשל ההתמודדות עם המציאות התכנונית השוררת בפועל והחֶסֶר בתכניות סטטוטוריות, והן בשל הקשיים באכיפת דיני התכנון והבניה, ואכיפה מעטה הנובעת, בין היתר, ממשאבים מועטים המוקצים לאכיפה. בקשה זו היא, איפוא, גלגול נוסף בסוגיה המגיעה לפתחו של בית משפט זה לא אחת״.
הבקשה לדיון נוסף הוגשה בעקבות פסק הדין שהתקבל בחודש מאי האחרון בבית המשפט העליון וקבע כי ליורשי השייח׳ סלימאן אל-עוקבי אין זכויות בקרקעותיו ויתרה מזאת, כי הפקעתו במסגרת חוק החר״ם (חוק רכישת מקרקעים – 1953) תיוותר על כנה. מדובר בשישה תיקי הסדר מקרקעין על קרקעות באזור אל-עראקיב ובאזור שריעה בנגב, בערעורש הוגש על פסק דין של בית המשפט המחוזי ממרץ 2012, בו נדחו תביעות המערערים לבעלות והתקבלה דרישת המדינה לרשום את הקרקעות על שמה.
בעניין הפקעת הקרקע, כתבה שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות בפסק הדין כי: ״חוק הרכישה פוגע פגיעה קשה בזכות הקניין שהוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובעבר אף הובעה הדעה כי אילו נחקק חוק הרכישה בימינו אלה היה מקום לבטלו בשל היותו בלתי חוקתי״. עם זאת, היא קובעת כי מדובר בחוק ישן שלא ניתן לפגוע בתוקפו, ועל כן הפקעת קרקעות משפחת אל-עוקבי מכוח חוק החר״ם בשנת 1954 תקפה.
בעניין סוגיית הבעלות עצמה, והשאלה האם זכאים בניו של השייח׳ לפיצויים על הקרקע שהופקעה, כתבה השופטת: ״אציע לחברי לדחות את טענות המערערים בכל הנוגע לזכויות שרכשו בחלקות וזאת בין מכוח הדין הבדואי המסורתי, בין על פי חקיקת הקרקעות העות'מאנית והמנדטורית, או על פי דיני היושר, הדין הבינלאומי וחוקי היסוד […] נוכח מסקנות אלה אין המערערים זכאים על פי חוק הרכישה לפיצוי או לקרקע חלופית בגין הפקעת החלקות כאמור.״
קישורים:
למעבר לפסק הדין בנוגע לבעלות על הקרקע – סלימאן מחמד אלעוקבי ז״ל ואח׳ נגד מדינת ישראל – ע״א 4220/12
למעבר להחלטה בדבר דחיית הבקשה לדיון נוסף – חסן (נורי) אלעוקבי ואח׳ נגד מדינת ישראל – דנ״א 3751/15