במהלך שנת 2017, נהרסו באופן חסר תקדים 2,220 מבנים בישובים הבדואים בנגב, היקף בלתי נתפש. מדיניות של הריסות מבנים ובתים היא מדיניות אלימה וכוחנית ואינה בונה אמון בין האזרחים למדינה, ואין ביכולתה להציע פתרונות חלופיים לכ-80,000 האזרחים המתגוררים בכפרים הבלתי-מוכרים.
הדו"ח מציג נתונים עדכניים בנוגע להריסות המבנים בקרב הכפרים הבדואים בנגב ואת המגמות השונות בקרב מדיניות הריסות המבנים בנגב לשנת 2017. בנוסף, ניתנה התייחסות לתקנות החדשות לחוק התכנון והבניה וחוק העונשין שנקבעו בעקבות דו"ח קמיניץ ונועדו להביא להחמרת אמצעי האכיפה והגברת הענישה הכלכלית על עבירות בניה. בהמשך, הדו"ח מתאר את רשויות האכיפה השונות הפועלות באזור הנגב ואת היחסים ההדוקים ביניהן לבין גורמי הפיתוח. לבסוף, מראה הדו"ח את הקשר בין הנוכחות בשטח של רשויות האכיפה והפעולות המגוונות אשר הובילו לעלייה הדרמטית במספר ההריסות ובעיקרן, הריסות המבוצעות על ידי בעלי המבנים.