רשמים של חיה נח, מנכ"ל פורום דו-קיון בנגב, מביקור סולידריות בכפרים עבדה וואדי-אריחא, בהם נהרסו בתים במהלך השבוע:
בסיור שנערך היום בו השתתפו פעילים מהארץ ומחו״ל ערבים ויהודים בעבדה (מול עבדת) ובואדי אריחא (לא רחוק ממצפה רמון), מקומות בהם נהרסו בתים השבוע הסתבר כי א. הבתים בהם מדובר הם ישנים, לא נעשתה בהם תוספת או הורחב שטחם ומספיק אם רק הוחלף הפח בחלקם, הודבקה התראה . לאחר מספר שבועות צו הריסה ותוך ימים ספורים עד שבועיים הבית נהרס.
אחד הבתים היה אוהל רחב שנבנה לפני 35 שנים. בעל הבית פרק את האוהל ועם זאת הם הרסו את הקיר התומך בצד המערבי של האוהל וכן את כל מה שהיה מסביב לאוהל ועקרו עץ תמר ״בלתי חוקי״.
רוע לב!
באוהל התגוררו אנשים מבוגרים.
מסתבר שעל גבי בתיהם של אנשים שנפטרו מודבק מיד צו הריסה. אין זכות להוריש נכס.
ב. נציגי החוק ככל הנראה פועלים ללא תווי זיהוי. הם אינם מסבירים דבר ונכנסים לכפרים, לרשות הפרט, מבלי להציג את עצמם ומדביקים צווי
הריסה בבריונות ואלימות. ראוי מאד לציין כי הכפרים המכונים בלתי מוכרים המוצנעים בוואדיות, החסרים מים ואשר כל המבנים בהם נתפשים על ידי הרשויות כבלתי חוקיים עומדים בניגוד מוחלט לחוות הבודדים שעולות וצצות מכל עבר עם כרמי ענבים וזיתים עתירי מים. שטחים שבעבר היו שייכים לבדואים והופקעו על ידי המדינה הועברו בשלב הבא לחוואים. ההבדל ביניהם והעוול שנגרם משוועים לפתרון.
זה מבחיל ומגעיל שכל הפיתוח מתאפשר רק ליהודים בלבד ונעשה על חשבון הבדואים התושבים הילידים של המקום! איך מסכימים החוואים להקים חוות על כבשת הרש?