"ישראל היום" דיווח בשבוע שעבר בששון על תכניתה של המדינה לעקור מבתיהם 36 אלף תושבים מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב. כמה נפלא! עקירת כפרים ממקומם הרי היא התגשמות חזון הדורות לפיתוח הנגב. התוכנית נחשפה במלוא הבוטות לרגל חגיגות הפרידה של אורי אריאל מלשכת שר החקלאות, והיא מורשתו לממשיכו – בצלאל סמוטריץ'.
העיקרון שמאחורי העקירה פשוט. המדינה מתכוונת לנצל ביעילות הזדמנויות מן הגורן ומן היקב: מאריכים את כביש שש? – הזדמנות לעקור. סוללים מסילה לערד? – קדימה, לעקור. בסיס חדש לצבא? – כפר נוסף נמחק מהמפה. מקימים מכרה פוספטים ליד ערד? מרחיבים את אזור התעשייה הצבאי ברמת בקע? – אפשר לחסל מספר כפרים במכה אחת.
זהו חזון נחוש של מי שמסרבים לחלוק אפילו את חדרי הלידה בבתי החולים עם ערבים: פיתוח הנגב הוא לא, חלילה, לכולם. זהו פיתוח ליהודים על חשבון זולתם. ערכי מגילת העצמאות? אריאל וסמוטריץ' מסתדרים יפה בלעדיהם.