Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

בניגוד לצו עיכוב מבית המשפט, כוחות גדולים ממשיכים להרוס את הכפר אל-עראקיב, סמל ההתנגדות הבדואית בנגב

12.06.2014

התחברות-תראבוט | פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי

כוחות גדולים של משטרה וממ"י מובילים כעת את הריסת שארית הכפר הלא מוכר אל-עראקיב; בעקבות בקשת התושבים הוציא ביהמ"ש המחוזי לוד צו עיכוב ביצוע להריסה אך למרות זאת בשטח אין שינוי וההריסה ממשיכה בניגוד לחוק; מוקדם יותר היום, הכוחות התקדמו בהריסה למרות שלבית המשפט המחוזי בלוד הוגש ערעור על ידי התושבים על החלטה לאשר את הפינוי, שנתקבלה במעמד צד אחד

מאז נהרס הכפר אל-עראקיב לראשונה בחודש יולי 2010, מנהלים תושביו מאבק ארוך אל מול הריסות חוזרות ונשנות על ידי רשויות המדינה. אדמות הכפר נמצאות בבעלות המשפחות המתגוררות בו מזה דורות, אף שמנהל מקרקעי ישראל לא מכיר בבעלות זו. המחלוקת המשפטית על הבעלות על אדמות הכפר, נמצאת בדיונים בבית המשפט העליון ועדיין לא הוכרעה.

בשל ההריסות בכפר במהלך השנים האחרונות עברו תושבי הכפר להתגורר בתוך מתחם בית הקברות ההיסטורי המגודר, שנותר מחוץ לאזור הפינויים וההריסות. בעקבות מאבק התושבים והתמודדותם עם עם הריסות חוזרות ונשנות, הפך הכפר אל-עראקיב לסמל של מאבק תושבי הנגב הבדואים להכרה בכפריהם ובזכותם על קרקעותיהם, ולהתנגדותם לניסיונות לפנותם. סיפור מאבקו של הכפר אף משך עניין בינלאומי לאורך השנים.

כעת נמצאים במקום כוחות משטרה גדולים, בולדוזרים ומשאיות המפנות את ההריסות ואפילו את רכביהם הפרטיים של התושבים. דרכי הגישה למקום חסומות. כמאה איש, בתוכם התושבים, תומכים מרהט ומהאזור ופעילים יהודים רוכזו על ידי המשטרה במסגד, משם הם נאלצים לצפות על הריסת בתיהם מבלי שיוכלו לעשות דבר.

בתגובה לצווי הפינוי, טענו התושבים בבית המשפט כי הצווים עליהם מסתמך המנהל כדי לפנותם, אשר הוצאו בשנת 2010, אינם מתייחסים לבתים במתחם בית הקברות (שאכן נותרו ללא פגע מאז). למרות, שטענתם התקבלה בתחילה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, הבוקר קיבל בימה"ש ברמלה את בקשת המנהל לאשר את הפינוי.

ההחלטה במעמד צד אחד מבלי שניתנה לעורך הדין של התושבים ההזמדנות להגיע למקום ולהגן על עמדתם. בשם התושבים הוגש ערעור על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי בלוד ובית המשפט אף הוציא בסופו של דבר צווי עיכוב לפינוי. פעולות ההריסה לא נפסקו לאור הגשת הערעור וממשיכות אפילו כעת לאחר קבלת צו העיכוב.

חאכמה אבו מדיע'ם א-טורי, תושבת הכפר: "אנחנו עומדים ורואים את בתינו ואת כל מה שהיה לנו נהרס ועולה באש. אנחנו לא פולשים, אנחנו יושבים במקום שבו אבותינו נקברו, באדמה שהיא שלנו, אדמה שבית המשפט העליון עדיין דן בבקשתינו להכיר בבעלותנו עליה. אנחנו חיינו כאן, הורינו מתו כאן, ואנחנו נישאר איתם כאן."